חלום בחצר הבית

טיול בין חצרות של נשים יוצרות בגליל המערבי.
כשמסתובבים ימים ארוכים בגליל מגלים שיש בו אנשים ובעיקר נשים רבות שהלכו עם השלווה והיופי הנשקף מחצרם עד הסוף- ביתם וחצרם הם גם פרנסתם, ובאמת, למה ללכת רחוק כשיש לך מקום כל כך יפה להיות בו?  
כך קרה, שבמשך הזמן פגשתי נשים רבות היוצרות בחצרותיהן, אספתי את סיפוריהן שנשמעים לפעמים כאילו הוצאו מספר אגדות, ויצרתי סידרה של טיולים בין חצרות, נשים, סיפורי חיים, יצירה ואוכל טוב, הנקראת "יוצרות בחצרות".  כתבה זו, מביאה מקצת מהסיפורים על נשים, חצרות וישובים מיוחדים בגליל.
 
 
הרוקדת לסלים
מושב עמקה הוא מושב תימני שמרגישים בו עוד את האווירה התימנית. בתחילה התיישבו הראשונים על הגבעה שבלב הישוב, חיו בבתי אבן והשתמשו בבורות מים של כפר נטוש, הם עיבדו את האדמות סביב ועזבו כמעט את כל המלאכות שעסקו בהם בתימן חוץ מקליעת סלים. כרמלה שנולדה על הגבעה בכפר הנטוש למדה מהנשים המבוגרות איך לקלוע סלים, בהמשך למדה קליעה בסגנונות שונים וכן ריקודי בטן והפכה את האהבה הזו לפרנסתה, היא אוספת את החומר לקליעה מהסביבה וממטעי תמרים בעמק הירדן, צובעת את החומר עם קליפות רימון, ברזל, כורכום, סומק ועוד תבלינים וחומרים טבעיים, קולעת סלים מסורתיים ומקוריים ומפליאה לרקוד לקהל ועם הקהל. בסוכת התמר שבחצרה, היא מארחת קבוצות בין סלים מעשה ידיה ורוקדת ריקוד שהוא סיפור חיים.
 
סוכת מרפא
לא רחוק מעמקה חבוי ישוב מיוחד במינו בנוף ארצנו, כליל. לא תמצאו את השלט המורה איך להגיע וגם שתכנסו לישוב אולי תתקשו להאמין שאתם בישוב, הבתים מרוחקים מאד זה מזה, כל בית יושב על שטח גדול ואין כאן זכר לצפיפות הישראלית. כליל הוא כפר אקולוגי שאנשיו מקפידים על העקרונות האקולוגיים, את החשמל מפיקים התושבים מלוחות סולריים ונותנים הרבה כבוד לסביבה הטבעית,
המקום מציע מפגשים עם אומנים ואנשים מרתקים. בין השבילים הארוכים של כליל גרה תרצה, מרפאה ומורה לרפואה שלמה. היא מארחת בסוכה קבוצות ויחידים, אחרי שנדדה בארץ ובעולם,התפרנסה מסדנאות רייקי ויוגה, למדה אצל אינדיאנים שנקלעה למרכז הרוחני שלהם בדרך מקרה, את תפיסת עולמם ודרכי הטיפול שלהם היא מטפלת ועושה סדנאות חווייתיות ליחידים, זוגות וקבוצות. בסוכה המיוחדת הזו אפשר לעבור חוויות רבות המתאימות גם לימי הולדת וללמוד המון על עצמנו ועל הגוף שלנו, כמו למשל, איך להתמיר אנרגיה מינית לרוחנית... ויש עוד.
 
נשים על הגגות
מכליל אפשר לעלות לכפר ורדים דרך ג'ת וינוח, שני כפרים דרוזים שלווים שבהרבה מהחצרות מגדלים עצי פרי, פלפלים חריפים ועוד ירקות, את הפלפלים, התאנים והענבים מיבשות הנשים על הגגות ומכינות פפריקה ביתית, דבלים וצימוקים.
 
כשחומר ורוח נפגשים
כפר ורדים, ישוב החוגג השנה עשרים שנה, הוא ישוב מטופח ויש בו שפע של אפשרויות מעניינות לטייל ולהיפגש. אוהבי יופי (ובעצם מי לא כזה) יוכלו ליהנות מחוויה אסתטית בביתה של לבנה, קדרית עם סגנון מיוחד אפשר לקרוא לו יפני- ישראלי. היא עסקה בפיסול ודרכו עברה לקדרות ולפאנג שווי וזה מורגש בכל פינה בחצר ובבית. אפשר לבקר בבית ובחצר, לראות, ליהנות ולקבל כמה טיפים שאפשר לקחת הביתה.
 
על לחם, נחישות ואופטימיות
לא רחוק מכפר ורדים נמצא מושב חוסן, ובו נמצאת המאפייה של רימונה. אצל רימונה אפשר לאכול ארוחה עם לחם חלוקים, גבינות, ריבות ועוד, הכל מעשה ידיה. בתחילה היה המבנה מקום לגידול פטריות, אך הפטריות הכניסו את רימונה ובני ביתה לחובות כבדים, כי עם ישראל לא קנה באותה תקופה פטריות. בסופו של עניין רימונה החליטה להקים במקום מאפייה ולאפות בה את הלחם המרוקאי שכל כך אהבה אך לא ידעה להכין, דודתה סירבה בתחילה ללמד אותה להכין את הלחם בטענה שזה קשה והורס את הידיים אבל אחרי תחינות רבות השתכנעה הדודה ומאז רימונה מחזיקה מאפייה מצליחה ששמה את החיים על מסלול אחר.
 
משמרת ומשחקת
מחוסן ממשיכים דרך בקעת פקיעין לפקיעין העתיקה, כפר עם עבר מפואר, בן אלפיים שנה. מייסדיו היו יהודים שעזבו את אזור ירושלים אחרי חורבן הבית השני והקימו את הכפר פקיעין. עם הזמן הצטרפו לכפר דרוזים, נוצרים ומוסלמים שחיו ביחד בכבוד הדדי. בשנות השלושים עזבו יהודי פקיעין את הכפר בגלל הפרעות שלא אפשרו להם לקיים כאן חיים. גם כשחלפה הסכנה רובם בחרו לא לחזור לחיי הכפר. רק משפחת זינאתי חזרה לביתה שמול בית הכנסת העתיק. היחידה שנשארה ממשפחה זו היא מרגלית זינאתי והיא אחראית על בית הכנסת ועל עוד נכסים יהודים בפקיעין. בשנים האחרונות גילתה מרגלית שהיא נהנית להופיע בפני קהל והיא משתתפת בהצגה עם שחקן שלימד אותה קצת מרזי הבמה, ביחד הם מציגים הצגה בשם "פיסות של פקיעין " ובה משולבים סיפורים רבים על פקיעין בתחילת המאה העשרים. ההצגה מתקיימת בבית זינאתי העתיק.
 
ונסיים בעור בריא וניחוחות נפלאים
בכניסה לכפר נמצא ביתה של ג'מילה חיר ומתחתיו חנות הסבונים והנרות שנים רבות טרחה ג'מילה על הסבונים האיכותיים שלה. היא נסעה לירדן ללמוד אצל מומחה לצמחי מרפא ושמנים אתריים והוסיפה לבסיס של שמן הזית עוד הרבה איכות בהרבה שעות של ניסיונות ובישול מייגע בחבית שבחצר ביתה. היום הסבון של ג'מילה מוכר בשוקי העולם, בחנות יש גם שפע של נרות ריחניים ושמנים מפנקים וג'מילה תמיד מוכנה לתת עצה טובה עם חיוך שמחמם את הלב.
 
כתבה וצילמה: איילת בר-מאיר.