כשמוע דברי אגדה

טיול בבקעת פקיעין
בקעת פקיעין היא בקעה צרה וארוכה לרגלי המורדות הדרומיים של הרי מירון ויש בה קסם מיוחד עם ניחוח של אז והיום.בתי פקיעין מטפסים על המדרונות, המעיינות שופעים, ערוגות פלפלים, חצילים ועוד ירקות גדלים בואדי. כרמי הזיתים, עצי הפרי וחורש ים תיכוני צובעים את הבקעה בירוק תמידי ובחורף פורחות השקדיות על המורדות, ומרבדי פרחים ססגוניים פורחים בין עצי הזית וגם לציניקנים זה צובט בלב
 
יצחק בן צבי כותב על הכפר פקיעין בספר מסעותיו: "כאגדת קדומים וכבת קול העולה מנבכי דורות צלצלה באוזנינו הידיעה על דבר שיירי הפלחים היהודים, אשר נשארו מימי קדם בכפר עתיק זה כשמוע דברי אגדה…" (1922 ) מאז ימי בית שני יתקיים כאן ישוב יהודי, ישובים אחרים שקמו בתקופה זו נעזבו רק הכפר פקיעין נשאר במקומו והפך עם הזמן לכפר מעורב שיש בו יהודים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים אשר נוהגים בכבוד זה בזה. היום רב תושבי הכפר הם דרוזים, השאר נוצרים ומוסלמים וכן מתגוררת בו יהודיה אחת - מרגלית זינאתי, נצר אחרון למשפחת זינאתי בפקיעין.
 
את הטיול כדאי להתחיל מעל עצי החרוב, להשקיף על פקיעין והבקעה הסוגרת סביב, להשאיר את הרכב ולרדת במדרגות תחת נוף עצי החרוב למערת הרשב"י- לכאן באים להתפלל , להטמין פתקים ולהדליק נרות ממש כמו בכותל. 

ולמה המקום קדוש כל כך?
מספרים שרבי שמעון בר יוחאי הסתתר כאן שתיים עשרה שנה מהרומאים שביקשו את ראשו, בלילה יצא לאכול ולשתות וביום למד תורה, מתוך שלמד תורה הגה וכתב הרשב"י את ספר הזהר הקדוש.יש אומרים שהרשב"י כתב את הזהר ואחרים שאומרים אחרת אבל האמונה עשתה את שלה. מהמערה יורדים במדרגות אל המעיין בסמטאות ציוריות בין גפנים מסתרגים עד לגגות וסוכות גפן מלאות ענבים. כדאי לשבת בצל התות עם קפה או גלידה וליהנות משפיעת המעיין וממראה בתי האבן סביב. המעיין הוא מרכז הגרעין העתיק של הכפר ולמעשה בעבר היה מרכז חייו.
מהלך הליכה קצרה מכיכר המעיין נמצא בית עתיק מדהים בקסמו הנקרא דיוואן המוכתר. זהו למעשה שחזור של בית קפה שהיה נהוג בכפרים לפני כמה עשורים, אפשר להתכבד שם בתה צמחים מצוין או קפה וכשנכנסים לא רוצים לצאת. בין הסמטאות, לא רחוק מהמעיין נימצא בית הכנסת העתיק שיסודותיו בני אלפיים שנה ועל קירותיו שני תבליטי אבן יפים. משם ממשיכים ברחוב המרכזי של הכפר עד לחנות של סבתא ג'מילה וסבוני הפלא. אפשר לפגוש שם את ג'מילה או אחד מבני משפחתה, להיסחף בחגיגת הריחות של הסבונים והנרות ולשמוע מפיהם על מעשה בחנות קטנה שהפכה להיות ממלכה. מול החנות ישנה מסעדה הנקראת "מנקושה" ומי שאוהב פיתות וסלטים מהמטבח הדרוזי יוכל ליהנות מאד ממאכליה של סיאם. ואם שמעתם על הפיתות המיתולוגיות של רעיה המקום נימצא ממש ליד ג'מילה. רעיה, לצערם של כולם, נפטרה לפני כחודשיים אך בנות משפחתה ממשיכות במסורת. ממקום החנויות אפשר לשלוח את הנמרץ שבחבורה להביא את הרכב שנשאר למעלה ומשם להמשיך לפארק הסלעים.
 
הר סנה זה בגליל
מהחנויות נמשיך לכוון מערב על כביש 864 ,נפנה שמאלה אחרי כשלושה ק"מ ונעלה עם כביש 8655 עד לפארק הסלעים. כל הסלעים כאן נוצרו ע"י הטבע, על חלקם אפשר לטפס בקלות בגלל שבירתם הרוחבית, מכאן ניתן להשקיף על הבקעה, על יישובי צפון הגליל המערבי ועל גבול הצפון ואולי אף לשמוע את הרוללה (מכשפה בסגנון מזרחי) בין הסלעים ומתוך החורשהסלעים נמצאים בשמורת הר סנה ושלא כמו חברו מסיני הוא ירוק מאד ומכוסה בחורש עשיר. מעל הסלעים נמצאת מסעדה מצוינת לאוהבי אוכל לבנוני.
 
שם טוב ושמן טוב
מפארק הסלעים נרד שוב לבקעה לכביש 864, נפנה שמאלה, ניסע עד לפניה הגדולה לפקיעין המערבית ונעצור ליד בית הבד אל זיתון (שלט גדול על גג הבניין יכוון אתכם למקום) הנחשב לטובים בבתי הבד בארץ. פה אפשר לראות איך עושים שמן זית בשיטה המודרנית ולקבל כמה טיפים על נפלאות שמן הזית, בריאות וזוגיות.
 
לחם חלוקים גבינות וריבות
אם היום שבחרתם אינו שבת כדאי לסיים את הטיול במושב חוסן שבפתחה המערבי של הבקעה.נכנסים למושב , נוסעים ישר עד לצומת T שם לוקחים ימינה ומחפשים בצד שמאל  את מאפיית רימונה. רימונה אופה כאן לחם מיוחד על חלוקי נחל. זהו לחם שהיה נהוג לאפותו באזור מסוים במרוקו, הוא אוורירי וטעים להפליא, רימונה ובני משפחתה עשו לו עליה וחידשו ימיו כקדם ואם אתם כבר שם כדאי לטעום מהריבות והגבינות הנהדרות, גם הם מעשה ידירימונה. למעונינים, אפשר לאכול ארוחה חלבית במקום בהזמנה מראש.
 
טיול מהנה. 
 
מתוך 'מסעות יצחק בן צבי' על רשמיו מפקיעין.
כתבה וצילמה: איילת בר-מאיר.
הכתבה התפרסמה בעיתון "טבע הדברים" (מטיילים בישראל).