רגעים מתוקים

עדיה ויוסף סווד מפקיעין גדלו שבעה ילדים, הדיה עסקה בענייני הבית ויוסף הביא פרנסה.אך לפני כמעט עשרים שנה, הכה הגורל ויוסף נהרג. הדיה התגלתה כאישה אמיצה , היא הייתה אז בהריונה השמיני, ילדה בן, קראה לו יוסף כמובן והמשיכה לגדל את ילדיה לתפארת. במקביל היא ניסתה לפתוח עסק שיפרנס אותם, אך החנויות שפתחה לא צלחובגלל העומס של גידול ילדים והחזקת עסק לבד.

לפני שנתיים החליטה שהגיע הזמן לפתוח עסק, הילדים גדלו, חלקם כבר שרתו בצבא, סיימו לימודים באוניברסיטה. הבנות כבר נשואות, זה הזמן לעשות משהו בכוחות משותפים, תחושת בטן אמרה לה שממתקים ערביים או במילים אחרות, קונדיטוריה בכפריביאו לה את הפרנסה המיוחלת. וצריך שגם המיקום יהיה נכון כי גם זו חלק מחוכמת ההצלחה, לכן היא שכרה יחד עם כמה מבניה בניין בכניסה לכפר, הם קנו את הציוד הדרוש, הקימו ליד הבית מפעלון קטן ליצור בצקים, ופתחו את קונדיטורית יוסף.
 
הסודות המתוקים של הדיה
הדיה התחילה מכנפה ובקלאווה. היא מסבירה שהכי טוב ללמוד מהסורים להכין ממתקים, כי הם הכי טובים בתחום. לפני שנפתחה הקונדיטוריה עלתה פעמיים בשבוע לחברים במג'ד אל שמס, ללמוד מהם להכין כנפה ובקלאווה. לטענתה הם יודעים כמו הסורים. את הכנפה ואת הבקלאווה מכינים בטעמים שונים, לסורים יש עשרים סוגים של בקלאווה, וחמישה סוגים של כנפה. בינתיים, הדיה מסתפקת בעשרה סוגי באקלווה שאת חלקם פיתחה בעצמה והם כבר שמורים במאגר הסודות המשפחתי, לכנפה אפשר לתת טעמים שונים לפי הדרך שמטפלים בגבינה וגם בעניין הזה יש כבר סודות מקצועיים.
 
על פטיר וסודות אחרים
ווהל, הבן הלפני האחרון הולך בעקבות אמו, הוא חולם להיות קונדיטור נחשב ובבוא היום לפתח ממתקים חדשים. לפני שנתיים שמע שבגליל עובד פועל ירדני שהוא קונדיטור במקצועו והלך ללמוד אצלו. ממנו גם שמע על הקונדיטוריות המצוינות בירדן הוא נסע לירדן והשתלם שם אצל קונדיטורים נחשבים,ווהל מספר שבירדן רק גברים עוסקים במקצוע מכוון שזו עבודה שדורשת כוח פיזי רב, אצלם למד להכין פטיר, בצק ממולא בסחלב הנעשה בתנור, זהו מאפה מוצלח מאד המככב בקונדיטוריה הקטנה. ווהל ביקש לדעת כמה שיותר על כל ממתק. על חלק מהבקשות אמרו לו שזה סוד ואין אפשרות ללמד אותו ובחלק מהמקרים הוא קיבל מתכון לא נכון, הוא גילה את העניין רק כשחזר וניסה להכין עוגות וממתקים לפי המתכון שבידו
 
להרגיש כמו מלך
בקונדיטוריית יוסף יש ממתק שנראה כמו עוגה לבנה ויפה. ממתק זה ניקרא "העש סאראיה" כלומר, לחם הארמון. ולא רק שיש לו שם יפה ומראה יפה הוא גם מעדן מלכים,את הבשורה הזאת הביאה עדיה מתוכנית בישול בטלוויזיה הלבנונית ובכלל, היא צופה נלהבת של תוכניות בישול ערביות, לפעמים היא מוציאה מתכון, מנסה, בודקת, משנה, משפרת, עד שיש בידה ממתק או מאפה מושלמים. בקונדיטוריה הרבה סוגי עוגיות, חלקן מסורתיות כמו למשל ה"קאק אל איד" (עוגית החג) וחלקן נקראות "עוגיות עדיה", אלה עוגיות עם צימוקים, תמרים, קוקוס, דבש וריבת חלב. וכן, אלה עוגיות מקוריות של הדיה.
 
בצק, השראה והשירה שביניהם
את הבצק לא מכינים במכונות, אלה ביד, עדיה לא מאמינה במכונות,לטענתה אפייה צריכה לבוא עם השראה. כאשר עדיה ובנה ווהל מכינים את הבצק הם נכנסים לקצב אחיד של תנועות ידיים וגוף וזה כבר גורם לווהל לשיר ולעדיה לחייך וליהנות ולעשות את הממתקים עם הרבה אהבה.
 
אין בקלווה דייאט
חשבתם פעם בכמה קילו סוכר משתמשים בשבוע בקונדיטוריה של ממתקים ערביים? נסו רגע לחשוב. משהו בין 50 ק"ג ל- 100 ק"ג סוכר, תלוי באירועי השבוע. רק לסבר את האוזן, משפחה ממוצעת צורכת בערך רבע מהכמות לשנה. אז אין כאן טריקים, סוכר הוא סוכר בלי תחליפים. עוד אין באקלאווה דיאט ולא כנפה לייט, אבל כל ממתק כזה הוא רגע מתוק, בלי זיופים- הרשו לעצמכם.
 
 
על הקשר בינן אישה אמיצה לקונדיטוריה מעולה
כתבה וצילמה: איילת בר-מאיר.