שני אגמים ושלכת באלפים היוליים

סלובניה היא מדינה קטנה ומקסימה, ירוקה ושופעת מים. בחלקה הצפון- מערבי עוברים האלפים היוליים ובהם שמורת הטבע הנפלאה, טריגלב. השמורה נקראת כך על שם ההר הגבוהה ביותר בשמורה ובסלובניה בכלל, גובהו 2864 מ', זהו הר בעל שלוש פסגות שהפך להיות הסמל של סלובניה ויש אומרים שכל סלובני שמכבד את עצמו יעלה לפחות פעם בחייו לפסגת הטריגלב. בשמורה אגמים, נהרות, מפלים ושפע מסלולים. יצאנו למסלול בשמורה, בין אגם בוהין לאגם השחור. 
 
מזל גדול היה לנו. שכן האלפים באוקטובר עלולים להיות גשומים ומעורפלים ואנחנו זכינו בימים בהירים בלי טיפה של גשם. אני ומשפחתי (אותה משפחה שטיילה קודם בוונציה) הגענו לאגם בוהין, מהכפר הסמוך שעשינו בו את הלילה. כפרים ציוריים, אחו ירוק ונהרות זורמים היו לאורכה של הדרך אל אגם בוהין. עמדנו נדהמים מול אגם הטורקיז המרהיב הזה שמימיו הצלולים כמו מראה גדולה וצבעי השלכת של העצים סביבו מכפילים את עצמם בתוכו. 
 
 בוהין הוא אגם שנוצר ע"י קרחון אשר חסם את העמק בתקופת הקרחונים. במשך מאות אלפי שנים, נערמו על צלעו סחף ושברי אבנים, ולאחר שנמס הקרחון נשאר קיר עשוי סחף ואבנים לרוחבו של העמק אשר אוצר את מי הנהר ויוצר את האגם. 
 
 סמוך לגדות האגם בוהין הנמצא בגובה של כ- 500 מ', התחלנו לטפס אל האגם השחור. זהו אגם קטן החבוי בין מצוקי ההר בגובה של כ- 1500 מ' . המסלול המסומן בעיגולים אדומים קטנים, מתפתל בתוך יער ענק בגווני ירוק, כתום וצהוב, בתוכו פיטריות, עכבישים בצהוב זוהר,חרקים צבעוניים, שרכים ופרחים, וממנו נשקפים נופי האלפים... וואו! איזה נוף. עוצר נשימה!
 
 פה ושם, כשהעלייה נעשית תלולה ישנם מוטות וכבלים לאחוז בהם, מדי פעם עצרנו והשקפנו אל אגם בוהין שהשארנו למטה, שתינו קפה שטעמו היה טעים מתמיד ואכלנו תפוחים אדומים ומתוקים שקטפנו בבוקר בחצר המארחים בכפר הסמוך.
 
העלייה נעשתה מעט קשה ולא היה ברור מה הולכים לראות, עד שלפתע. ממש ברגע, נגלה לפנינו אגם קטן חבוי בין קיר סלע ענק למצוקי ההר. צבע מימיו אכן כהה ולכן הוא נקרא האגם השחור. אחרי שנחנו והסתכלנו על היופי הזה עד שהעין מעט שבעה היה צריך לחזור...
 
הירידה כבר לא הייתה קלה אבל עמדנו בה בגבורה וסיימנו במסעדה קטנה ומטריפה על גדות  אגם בוהין עם עוגת אפל שטרודל חלומית.
 
 
כתבה וצילמה: איילת בר-מאיר.