top of page

כתבות

פקיעין.jpg
כשמוע דברי אגדה

בקעת פקיעין היא בקעה צרה וארוכה לרגלי המורדות הדרומיים של הרי מירון ויש בה קסם מיוחד עם ניחוח של אז והיום.בתי פקיעין מטפסים על המדרונות, המעיינות שופעים, ערוגות פלפלים, חצילים ועוד ירקות גדלים בואדי. כרמי הזיתים, עצי הפרי וחורש ים תיכוני צובעים את הבקעה בירוק תמידי ובחורף פורחות השקדיות על המורדות, ומרבדי פרחים ססגוניים פורחים בין עצי הזית וגם לציניקנים זה צובט בלב…

נוף ללבנון.JPG
חיים על הגבול

טיול קצר לאורך גבול הצפון. גבול שנקבע ב-1924  בהסכם בין אנגליה לצרפת ולאורכו נוף אירופאי, צבא, יישובים ישראלים וכפרים לבנונים, מטעי נשירים וכרמים מניבים. גבול מוזר ויפה יש למדינתנו בצפון, שכן הנוסע בה לא מרגיש שום הגיון גיאוגרפי בדרך המערכת והגדר שלאורכה. הדרך חותכת הרים וואדיות והנופים בשני צידיה נראים דומים, כי למעשה עובר הגבול המדיני בלב הגליל העליון...

גרפיטי בשתולה.JPG
קירות מדברים

אחרי מלחמת לבנון השנייה ובעקבות אירוע החטיפה בו מצאו את מותם אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל , הוחלט בצה"ל להציב חומות בטון במקומות רגישים על גבול הצפון וביניהם מצפון למושב שתולה ובנקודת החטיפה. תושבי שתולה ובעיקר החקלאים שהיו רגילים לצאת בכל יום לשטחים הירוקים והיפים, לא אהבו את החומה האפורה שניצבה עתה מול עיניהם, וכך נרקמה היוזמה ע"י כמה אנשים משתולה ובשיתוף פעולה עם המועצה האזורית מעלה יוסף, לשנות את התחושה האפורה והחונקת, בצבעוניות מרהיבה של ציוריי גרפיטי...

עכו אולמות אבירים.jpg
כשכל הדרכים מובילות לעכו

הצלבנים הפכוה לעיר מסחר חזקה ולבירת ממלכת ירושלים, דהאר אל עומר בנה בה ארמונות, אחמד אל ג'אזר שלט בה ביד רמה ועשה ממנה מרכז מסחרי בינלאומי. סוחרים למודי ים ונוודים יודעי מדבר נפגשו בה עם מיטב סחורותיהם, נפוליון ניסה לכבוש אותה ונכשל, הבריטים ניהלו בה בית סוהר בו נכלאו עולי הגרדום. כיום היא מוכרת ע"י אונסק"ו, מתפארת בשרידים מרשימים של היסטוריה מורכבת, שוק ססגוני, מוזיאונים והרבה פינות קצת מוזנחות ובכל זאת קסומות .

קריית האומנים.JPG
צפת וקבלת השבת

במחצית הראשונה של המאה ה- 16  החלו הארי ותלמידיו לעלות אל הרחבה הזו ביום שישי לפני שקיעת החמה, כשהם לבושים לבן ולקבל את השבת בתפילה שכתב ר' שלמה אלקבץ, אחד מגורי הארי. תחילה פנו דרומה לירושלים ושרו את מילות התפילה של אלקבץ: "לכה דודי, לקראת כלה פני שבת נקבלה..."   

כורכום.jpg
כורכום וזעפרן - סיפור אהבה

אם יוצאים אל השטחים הפתוחים פוגשים בכרכום החורפי,פרח קטן ויפה הפורח עתה בפינות רבות על פני השטח. ברחבי העולם מפיקים ממנו את הזעפרן ובמיתולוגיה היוונית מסופר שהיה פעם עלם ששמו קרוקוס, שלאחר שמת מאהבה וגעגועים לרועה היפיפייה סמילכס שלא נעטרה לחיזוריו, הפכו אותו האלים לפרח הכרכום.

יאנוח 1.jpg
יאנוח כפר המנוחה

עוד במאה ה-11 , לפני קיומם של שני הכפרים, הסתובבה במקום דמות אישה גבוהה ומסתורית היוצאת עם עלות השחר לדרכים ומפיצה את הדת הדרוזית , היה זה שיח' סאלח ג'ליל שכונה שיח' שמס (שיח' השמש) או סיתי שמסה (גברת השמש), כך ברח מעינם הרעה של רודפיו והפיץ את הדת בראשית היום בשמלת אישה. בכפר הוקם לפני שנים רבות מקאם לזכרו, עם כיפה, שלוש קומות, נוף מרהיב והרבה סיפורים על סגולותיו המיוחדות של המקום.

רגעים מוקים.jpg
רגעים מתוקים

בקונדיטוריית יוסף יש ממתק שנראה כמו עוגה לבנה ויפה. ממתק זה ניקרא "העש סאראיה" כלומר, לחם הארמון. ולא רק שיש לו שם יפה ומראה יפה הוא גם מעדן מלכים,את הבשורה הזאת הביאה עדיה מתוכנית בישול בטלוויזיה הלבנונית ובכלל, היא צופה נלהבת של תוכניות בישול ערביות, לפעמים היא מוציאה מתכון, מנסה, בודקת, משנה, משפרת, עד שיש בידה ממתק או מאפה מושלמים. 

כחל 6.jpg
כחל עושה לך עיניים

לפני מאות שנים גילה האדם את אבן הכחל והשתמש בה להכנת אבקה לייפוי העיניים וריפויין. רופאים בעת העתיקה המציאו מהכחל תרופות לבעיות עיניים שונות, תעשיות האיפור והרפואה המודרנית דחקו את השימוש בכחל לקרן זווית ובכל זאת, עדיין משתמשים בכחל גם בעת הזו, בעיקר בכפרים הדרוזים ובקרב המוסלמים והבדואים.על מסורת הולכת ונעלמת ועל אחת מאחרונות יוצרות הכחל בגליל. סיפור אהבה בין האדם ליופי.

פרסה ומלח בית ג'אן.jpg
סיפורים מכפר הטרסות

כבר בכניסה לבית ג'ן אפשר להרגיש את האוויר הצלול וריח ההרים המשכר ולהבחין במדרונות הטרסות ושפע עצי הפרי, הגפנים, הזיתים ומרחבי הרי מירון הירוקים הסוגרים מכל עבר. אם תבואו בחורף אולי תראו את הנוף הזה מושלג או נוטף מים, או אולי לא תראו דבר מכל זה בגלל הערפילים הציוריים הנעים בוואדיות ועל בתי הכפר...
 

עגורים וחרמון.jpg
העגורים באגמון החולה

העגורים לנים בביצות או במים רדודים, זו דרכם להתמודד עם הקור ועם סכנות, בלילות קרים כשהטמפרטורה בחוץ יורדת לפעמים לאפס מעלות, המים נשארים חמים יותר ביחס לטמפרטורה בחוץ  ובנוסף הרגליים במים מאפשרים לעגורים להרגיש את תנועות המים במקרה של טורף שמתקרב. גם במקרה הזה, המידע על סכנה עובר ביניהם במהירות הבזק והם מתרוממים מעל המים בקריאות רמות...

אדמונית.jpg
אדמונית החורש - נסיכת המירון

אדמונית החורש הוא פרח מרשים בפריחתו ההדורה ועזת הצבע, הוא מוכר בעולם בשם פיאוני, על שמו של אל הבריאות פיאון. בעברית שמו אדמונית אפילו שצבעו סגול-ורוד... בערבית נקרא הפרח כף- אל- דב (כף רגלו של דוב) על שם הדוב הטוב מהאגדה המקומית  שהציל שני צעירים מאוהבים מסערת שלגים... האגדה מספרת שבכל מקום שהשאיר הדוב את עקבותיו צמח פרח גדול וצבעוני שבמרכזו עקבת דוב (צריך קצת דמיון מזרחי כדי לזהות אותה)

גבול 3.jpg
סתיו בבוסתנים

בין הואדיות וקפלי ההרים מסתתרות ערוגות של פלפלים, עגבניות , קישואים ועוד מיני ירקות מוקפות בעצי תאנה, רימון, שקד ומיני פרות. הירקות והעצים מושקים ע"י מי מעיין הזורמים בתעלות קטנות או צינורות. "חכורות" קוראים לבוסתנים הקטנים האלה, הן נסתרות ולא נראות מהכביש, כמו חלקת אלוהים קטנה. המגדלים מוציאים מהן את מזונם ועוד מוצרים ליופי ובריאות בחריצות ואהבה בעיקר בסתיו כשעצי הרימון, החרוב, התאנה והזית מלאים בפרי.

ערב אל נעים 2.jpg
ערב אל נעים וחלומות על בית

את הבדואים בארץ אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: הבדואים בנגב והבדואים בגליל. מדובר בשתי קבוצות שונות שהגיעו לאזור משני אזורים שונים ולא היו ביניהם קשרי משפחה. מקורם של הבדואים בנגב הוא בערב הסעודית ומקורם של הבדואים בגליל הוא בסוריה. שתי הקבוצות הגיעו לאזורים המדוברים לפני כמה מאות שנים...

slim5a.jpg
סלים מתימן ומכאן

לבית המקדש היו עולים לרגל עם סלים תוצרת הארץ מלאי כל טוב, בעת העתיקה נהגו להכין סלים ברחבי העולם כולו, בכל מקום התפתח סגנון שונה אשר נקבע לפי חומרי הטבע בסביבה הקרובה ויצירתיות המקומיים. לא הכינו אותם בשביל היופי ולא בשביל האומנות אלה כדי לחיות. אלה היו הכלים לניהול חיי שגרה ויותר מאוחר גם למטרות מסחר. מאז שעלו התימנים לארץ נפסקה מלאכה זו והפכה לאומנות שימושית ועיסוק תרפויטי.

בית אפיה 1.jpg
בית עפיה - קירות רקומים בשלומי

בשלומי, העיירה הצפונית השוכנת קרוב לגבול לבנון וסמוך לחופי אכזיב היפים, ישנה דירה אחת בלב שיכון עמידר רגיל שסיפורה אינו רגיל וקירותיה אינם מסוידים לבן כמו שאר הדירות בבניין. זוהי דירתה של עפיה זכריה ז"ל שהתגוררה בה משנות השמונים ועד מותה וציירה את קירותיה בצבעים עזים של נפש אומן סוערת ובדוגמאות רקמה שיוצרות אשליה כאילו כל דירתה היא רקמה אחת גדולה. 

srksit6.jpg
תחרה צ'רקסית - סיפור עם גימור

המטפחת הצ'רקסית של הנשים הנשואות בקרב העדה היא מסורת עתיקת יומין שמגיעה לכאן מהרי הקווקז, מרחוק נראה שזוהי מטפחת פשוטה ולבנה, אך לא כך הדבר. אם נביט מקרוב נבחין בקישוט מיוחד, עשוי מחוט דק שזור בחרוזים, באמרת האריג. אריג יפה זה נקרא: אפצ'ה אוט , כלומר, מטפחת עם קישוט. אפצ'ה זו המטפחת ואוט הוא הקישוט המיוחד, למטפחת זו יש מסר חברתי האומר: זו אישה נשואה, לא לחטוף אותה! ויחד עם זה ראוי לה לשים על ראשה בד שיש בו יופי וגימור כהלכה...

bottom of page