כתבות
כשמוע דברי אגדה
בקעת פקיעין היא בקעה צרה וארוכה לרגלי המורדות הדרומיים של הרי מירון ויש בה קסם מיוחד עם ניחוח של אז והיום.בתי פקיעין מטפסים על המדרונות, המעיינות שופעים, ערוגות פלפלים, חצילים ועוד ירקות גדלים בואדי. כרמי הזיתים, עצי הפרי וחורש ים תיכוני צובעים את הבקעה בירוק תמידי ובחורף פורחות השקדיות על המורדות, ומרבדי פרחים ססגוניים פורחים בין עצי הזית וגם לציניקנים זה צובט בלב…
חיים על הגבול
טיול קצר לאורך גבול הצפון. גבול שנקבע ב-1924 בהסכם בין אנגליה לצרפת ולאורכו נוף אירופאי, צבא, יישובים ישראלים וכפרים לבנונים, מטעי נשירים וכרמים מניבים. גבול מוזר ויפה יש למדינתנו בצפון, שכן הנוסע בה לא מרגיש שום הגיון גיאוגרפי בדרך המערכת והגדר שלאורכה. הדרך חותכת הרים וואדיות והנופים בשני צידיה נראים דומים, כי למעשה עובר הגבול המדיני בלב הגליל העליון...
קירות מדברים
אחרי מלחמת לבנון השנייה ובעקבות אירוע החטיפה בו מצאו את מותם אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל , הוחלט בצה"ל להציב חומות בטון במקומות רגישים על גבול הצפון וביניהם מצפון למושב שתולה ובנקודת החטיפה. תושבי שתולה ובעיקר החקלאים שהיו רגילים לצאת בכל יום לשטחים הירוקים והיפים, לא אהבו את החומה האפורה שניצבה עתה מול עיניהם, וכך נרקמה היוזמה ע"י כמה אנשים משתולה ובשיתוף פעולה עם המועצה האזורית מעלה יוסף, לשנות את התחושה האפורה והחונקת, בצבעוניות מרהיבה של ציוריי גרפיטי...
כשכל הדרכים מובילות לעכו
הצלבנים הפכוה לעיר מסחר חזקה ולבירת ממלכת ירושלים, דהאר אל עומר בנה בה ארמונות, אחמד אל ג'אזר שלט בה ביד רמה ועשה ממנה מרכז מסחרי בינלאומי. סוחרים למודי ים ונוודים יודעי מדבר נפגשו בה עם מיטב סחורותיהם, נפוליון ניסה לכבוש אותה ונכשל, הבריטים ניהלו בה בית סוהר בו נכלאו עולי הגרדום. כיום היא מוכרת ע"י אונסק"ו, מתפארת בשרידים מרשימים של היסטוריה מורכבת, שוק ססגוני, מוזיאונים והרבה פינות קצת מוזנחות ובכל זאת קסומות .
כורכום וזעפרן - סיפור אהבה
אם יוצאים אל השטחים הפתוחים פוגשים בכרכום החורפי,פרח קטן ויפה הפורח עתה בפינות רבות על פני השטח. ברחבי העולם מפיקים ממנו את הזעפרן ובמיתולוגיה היוונית מסופר שהיה פעם עלם ששמו קרוקוס, שלאחר שמת מאהבה וגעגועים לרועה היפיפייה סמילכס שלא נעטרה לחיזוריו, הפכו אותו האלים לפרח הכרכום.
יאנוח כפר המנוחה
עוד במאה ה-11 , לפני קיומם של שני הכפרים, הסתובבה במקום דמות אישה גבוהה ומסתורית היוצאת עם עלות השחר לדרכים ומפיצה את הדת הדרוזית , היה זה שיח' סאלח ג'ליל שכונה שיח' שמס (שיח' השמש) או סיתי שמסה (גברת השמש), כך ברח מעינם הרעה של רודפיו והפיץ את הדת בראשית היום בשמלת אישה. בכפר הוקם לפני שנים רבות מקאם לזכרו, עם כיפה, שלוש קומות, נוף מרהיב והרבה סיפורים על סגולותיו המיוחדות של המקום.
רגעים מתוקים
בקונדיטוריית יוסף יש ממתק שנראה כמו עוגה לבנה ויפה. ממתק זה ניקרא "העש סאראיה" כלומר, לחם הארמון. ולא רק שיש לו שם יפה ומראה יפה הוא גם מעדן מלכים,את הבשורה הזאת הביאה עדיה מתוכנית בישול בטלוויזיה הלבנונית ובכלל, היא צופה נלהבת של תוכניות בישול ערביות, לפעמים היא מוציאה מתכון, מנסה, בודקת, משנה, משפרת, עד שיש בידה ממתק או מאפה מושלמים.
כחל עושה לך עיניים
לפני מאות שנים גילה האדם את אבן הכחל והשתמש בה להכנת אבקה לייפוי העיניים וריפויין. רופאים בעת העתיקה המציאו מהכחל תרופות לבעיות עיניים שונות, תעשיות האיפור והרפואה המודרנית דחקו את השימוש בכחל לקרן זווית ובכל זאת, עדיין משתמשים בכחל גם בעת הזו, בעיקר בכפרים הדרוזים ובקרב המוסלמים והבדואים.על מסורת הולכת ונעלמת ועל אחת מאחרונות יוצרות הכחל בגליל. סיפור אהבה בין האדם ליופי.
סיפורים מכפר הטרסות
כבר בכניסה לבית ג'ן אפשר להרגיש את האוויר הצלול וריח ההרים המשכר ולהבחין במדרונות הטרסות ושפע עצי הפרי, הגפנים, הזיתים ומרחבי הרי מירון הירוקים הסוגרים מכל עבר. אם תבואו בחורף אולי תראו את הנוף הזה מושלג או נוטף מים, או אולי לא תראו דבר מכל זה בגלל הערפילים הציוריים הנעים בוואדיות ועל בתי הכפר...
העגורים באגמון החולה
העגורים לנים בביצות או במים רדודים, זו דרכם להתמודד עם הקור ועם סכנות, בלילות קרים כשהטמפרטורה בחוץ יורדת לפעמים לאפס מעלות, המים נשארים חמים יותר ביחס לטמפרטורה בחוץ ובנוסף הרגליים במים מאפשרים לעגורים להרגיש את תנועות המים במקרה של טורף שמתקרב. גם במקרה הזה, המידע על סכנה עובר ביניהם במהירות הבזק והם מתרוממים מעל המים בקריאות רמות...
אדמונית החורש - נסיכת המירון
אדמונית החורש הוא פרח מרשים בפריחתו ההדורה ועזת הצבע, הוא מוכר בעולם בשם פיאוני, על שמו של אל הבריאות פיאון. בעברית שמו אדמונית אפילו שצבעו סגול-ורוד... בערבית נקרא הפרח כף- אל- דב (כף רגלו של דוב) על שם הדוב הטוב מהאגדה המקומית שהציל שני צעירים מאוהבים מסערת שלגים... האגדה מספרת שבכל מקום שהשאיר הדוב את עקבותיו צמח פרח גדול וצבעוני שבמרכזו עקבת דוב (צריך קצת דמיון מזרחי כדי לזהות אותה)
סתיו בבוסתנים
בין הואדיות וקפלי ההרים מסתתרות ערוגות של פלפלים, עגבניות , קישואים ועוד מיני ירקות מוקפות בעצי תאנה, רימון, שקד ומיני פרות. הירקות והעצים מושקים ע"י מי מעיין הזורמים בתעלות קטנות או צינורות. "חכורות" קוראים לבוסתנים הקטנים האלה, הן נסתרות ולא נראות מהכביש, כמו חלקת אלוהים קטנה. המגדלים מוציאים מהן את מזונם ועוד מוצרים ליופי ובריאות בחריצות ואהבה בעיקר בסתיו כשעצי הרימון, החרוב, התאנה והזית מלאים בפרי.
ערב אל נעים וחלומות על בית
את הבדואים בארץ אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: הבדואים בנגב והבדואים בגליל. מדובר בשתי קבוצות שונות שהגיעו לאזור משני אזורים שונים ולא היו ביניהם קשרי משפחה. מקורם של הבדואים בנגב הוא בערב הסעודית ומקורם של הבדואים בגליל הוא בסוריה. שתי הקבוצות הגיעו לאזורים המדוברים לפני כמה מאות שנים...
סלים מתימן ומכאן
לבית המקדש היו עולים לרגל עם סלים תוצרת הארץ מלאי כל טוב, בעת העתיקה נהגו להכין סלים ברחבי העולם כולו, בכל מקום התפתח סגנון שונה אשר נקבע לפי חומרי הטבע בסביבה הקרובה ויצירתיות המקומיים. לא הכינו אותם בשביל היופי ולא בשביל האומנות אלה כדי לחיות. אלה היו הכלים לניהול חיי שגרה ויותר מאוחר גם למטרות מסחר. מאז שעלו התימנים לארץ נפסקה מלאכה זו והפכה לאומנות שימושית ועיסוק תרפויטי.
בית עפיה - קירות רקומים בשלומי
בשלומי, העיירה הצפונית השוכנת קרוב לגבול לבנון וסמוך לחופי אכזיב היפים, ישנה דירה אחת בלב שיכון עמידר רגיל שסיפורה אינו רגיל וקירותיה אינם מסוידים לבן כמו שאר הדירות בבניין. זוהי דירתה של עפיה זכריה ז"ל שהתגוררה בה משנות השמונים ועד מותה וציירה את קירותיה בצבעים עזים של נפש אומן סוערת ובדוגמאות רקמה שיוצרות אשליה כאילו כל דירתה היא רקמה אחת גדולה.
תחרה צ'רקסית - סיפור עם גימור
המטפחת הצ'רקסית של הנשים הנשואות בקרב העדה היא מסורת עתיקת יומין שמגיעה לכאן מהרי הקווקז, מרחוק נראה שזוהי מטפחת פשוטה ולבנה, אך לא כך הדבר. אם נביט מקרוב נבחין בקישוט מיוחד, עשוי מחוט דק שזור בחרוזים, באמרת האריג. אריג יפה זה נקרא: אפצ'ה אוט , כלומר, מטפחת עם קישוט. אפצ'ה זו המטפחת ואוט הוא הקישוט המיוחד, למטפחת זו יש מסר חברתי האומר: זו אישה נשואה, לא לחטוף אותה! ויחד עם זה ראוי לה לשים על ראשה בד שיש בו יופי וגימור כהלכה...